תחילת ההדרכה מתמקדת כמעט תמיד בהורים ונותנת להם כלים פרקטיים להתמודד בצורה יעילה ומכבדת מול הילדים.
לעיתים אני מבקשת לפגוש גם את הילדים כדי שיעזרו לשפוך אור על האוירה והדינמיקה המשפחתית, וליצור איתם ברית, לרתום אותם לעבר שינוי.
לאחר שרואים שינוי בבית, ההורים רוכשים כלים לגבש תקשורת חדשה, ואם עדיין עולה הצורך ניתן להתחיל טיפול בילד, ופגישות הדרכת ההורים יתקיימו בתדירות נמוכה יותר.
הילד הוא חלק מהמערכת המשפחתית, אני מאמינה גדולה בכוחה של המשפחה. ילדים לוקחים על עצמם את תפקיד ה"ילד הבעייתי", כאילו לקחו את הקשיים והמורכבות של הדינמיקה המשפחתית על עצמם. מסיבה זו נראה 'נדנדה' בתפקיד הילד הבעייתי בין הילדים במשפחה. ברגע שאחד משתפר, השני פתאום מציק. ילדים רבים הם כבר למודי טיפולים ולא מעוניינים ללכת לטיפול נוסף, הם מרגישים שרוצים לשנות ולתקן אותם, כפי שילד אמר לי פעם ילד בחוכמה "הם רוצים לתקן אותי כי הם חושבים שאני מקולקל". הורים רבים היו רוצים לשלוח את הילד לטיפול כדי שיעבור תהליך ויתפקד כפי שמצפים ממנו, אך זה לא עובד כך, טיפול בילדים אינו דומה לתיקון רכב במוסך וחלק מרכזי והכרחי בטיפול הוא שינוי הסביבה שבה הילד חי.
עם השנים אני רואה שוב ושוב כי ההורות היא המוטיבציה הגדולה והטובה ביותר שלנו לשינוי וצמיחה, עבור הילדים אנו מוכנים להשתפר ולצמוח, כאשר אנו מבינים שהחינוך הוא להיות המודל שאנחנו נותנים.
_edited.png)